דרשת הרב י"נ מנטל בשבת שקלים
תשע"ו
שבת שקלים היא תחילת תקופת המועדות, ומה
שאנחנו עושים בו הוא הוא שורש כל מה שיתגלגל בעונה הבעל"ט.
איתא בילקוט: "ונתנו איש כפר נפשו – כששמע
משה כן נתירא אמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. [...] ידע הקב"ה מה
בלבו של משה א"ל חייך לא ככר כסף ולא מאה כסף ולא חמשים שקלים ולא שלשים
שקלים אלא זה יתנו. אמר רבי מאיר נטל הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו
למשה ואמר לו זה יתנו."
אין העיקר כַּמּוּת הנתינה, אלא שתינתן
ע"י אש דווקא. והיום בשבת שקלים, נקבע שכל מעשינו בתקופה הבאה יהיו ע"י
אש של התרגשות בעבודת הבורא.
אמרנו הבוקר בפיוטי שחרית: "קְצוּבָה
הִיא זֹאת לְשׁוֹעִים וְקַלִּים / קְצִינִים וְרָשִׁים יַחַד בָּהּ שְׁקוּלִים / קָצִין
לְבַל יָעֹז מוּל מַקְהֵלִים / קְרֹא לוֹמַר הוֹנִי פְּדָעַנִי מֵעִקּוּלִים."
כלומר, אין ליתן כמויות עצומות של כסף וזהב ולהתפאר בזה, כמו שעושים הנוכרים, אלא
מטבע קטן, ובלבד שיהיה מטבע של אש.
ניקח דוגמא אחת: תפילה. אנשי כנסת הגדולה
והראשונה קבעו עבורנו את מטבע התפילה, ועלינו לקיימו בהתלהבות ובאש. וכך נעשה את
מטבע התפילה למטבע של אש, כלשון המדרש. אנחנו צריכים להתחזק באמירת התפילה, ובתוכה
באמירת הפיוטים, בחיזוק ובאש.
ועכשיו אני חייב לדבר על עניין שלא רציתי
לדבר עליו בפומבי. יש בתוכנו בחורים צעירים שערכו מה שהם קראו "מחזור". והביאו
אותו בפניי, וכבר אז אמרתי להם ברמז שאין לעשותו. אבל זדון לבם השיאם, ולמרות הציווי
שלי המשיכו לעבוד עליו והוציאוהו לאור. וכל כולו מיוסד על אדני חיצוניות – תבנית הפיוטים,
בלי המטבע של אש. ואביא מדבריהם במבוא הספר:
“If
one understands the structure, even if one scarcely understands a word of the
content, one can get quite a good, if partial, understanding of the piyutim.”
"אם
מבינים את התבנית, אפילו אם אין מבינים כמעט מילה של התוכן, אפשר להבין את הפיוטים
בהבנה טובה, ולוּ חלקית."
והנה אלו דברי טפשות, נארישקייט! הפיוטים
נוסדו ע"י הראשונים כמלאכים – ר' אלעזר הקליר, מגדולם, כתב את כל פיוטיו ברוח
הקודש. הפייטנים לא היו ח"ו משוררים. הבנת פיוטים קשה כמו הבנת קטע מחידושי
הרשב"א או מתוספות; ולתלמידי חכמים גאונים נצרכים ימים שלמים להבין קטע אחד.
וכל זה צריך להיות דווקא עיון בתוכן; אין צורך כלל להבין איך הלבישו הפייטנים,
ראשונים כמלאכים, את דברים ה"חריזה" וכדומה.
בתפילת "אמת ויציב", תיקנו אנשי
כנסת הגדולה את חמש־עשרה המילים: "אמת ויציב ונכון וכו' ונאמן וטוב
ויפה" – "יפה" הוא המידה האחרונה, הפחותה מכולן! אם רצונכם להבין
פיוטים, יש כמה ספרים שיצאו מתחת תלמידי חכמים יראי שמים שתעיינו בהם. ובספר הזה
אתם חפצים? הספר שכמעט בכל עמוד ועמוד לא מובאים אלא הסקאלער"ז, החוקרים!
ברור למי הצעירים הללו מכבדים, לחוקרים ולא לגדולים. והם כותבים באנגלית מדוקדקת
היטב, פעם אחר פעם, המילה "קריסטיאנ"ז" (Christians- נוצרים)
– ודווקא באות C (ס"י) גדולה, ע"פ חוקי השפה האנגלית –
"יפה", המידה האחרונה, בלי אש.
הם באים בטענה שכל כוונתם לשמור ולשמר את
מסורת אשכנז. אמירת פיוטים היא "מסורת אשכנז", אבל ציות לרב לא?!!!
זאת ועוד. פיוטים שכבר לא נאמרו מאות שנים
– באו הנערים האלה וחזרו והדפיסום ב"מחזור". וכי יעלה על דעתכם
שכשהשמיטו הקהילות את אותם הפיוטים, לא בכוונה עשו כן, ומטעמים הידועים להם? ואלה
באו והכניסום ל"מחזור", כאילו אין ה"מחזור" אלא לקט שירים. חס
ושלום! מחזור אמיתי הוא כלי להוציא את האש של התפילה אל הפועל. אולי בלקט שירים יש
ערך של אמנות, אבל חס ושלום להביא אל הקודש ולכנותו "מחזור"!
אמרנו הבוקר בסילוק: "וְהִיא הוֹדִיעָה
אֶת כֹּל חֶבְיוֹן סְתוּרוֹת / וְהִיא קָצְבָה כֹּל מִדּוֹת סְפוּרוֹת" –
שהתורה, והיא לבדה, קובעת את הכל, ולא ענייני חיצוניות כאלה של "תבנית"
שכתבו עליהם בספרם. ויש להיזהר מהספר הזה.
אמרינן בגמרא: "סתירת זקנים בנין
ובנין נערים סתירה". ודאי ובוודאי, הבנין של הנערים הצעירים האלה, שניסו לאלץ
על קהילה שלא רצתה אותו, אינו אלא סתירה גמורה.
יהי רצון שנזכה לעשות את מטבע התפילה
למטבע של אש.
א גוטן שבת.
